רגע ראשון: תפנימים

ציורים משלוש סדרות שונות מרכיבות את הפרק הזה של התערוכה: "חלונות קליפורניה" שנקודת תחילתם בעת שהות בברקלי, ונוצרו בהשראת מסורת הציור הפיגורטיבית ברוח אסכולת המפרץ (Bay Area Figurative School); "חלונות איסלנדיים" שצוירו בעקבות טיול באיסלנד וברוח התאורה הציורית של יאן ורמיר; רישומים צבעוניים מתוך הסדרה "שתיקה בשלוש שפות" המתארת את בית הוריה של הציירת, בית ילדותה הריק.
בתפנימים שלפנינו יש קבוע: מלבן-חלון. המלבן המצויר מהדהד את הפורמט המלבני של הציור עצמו, ומארגן את המחבר הכללי סביבו. זאת ועוד, החלון אינו מתואר רק במקומו אלא גם באמצעות ההיטל שלו, כלומר באמצעות ייצוג האור החודר דרכו אל התפנים פנימה – מצע פורה לאכלוס החלל ה"ריק" ולביטוי הכושר הציורי של האמנית. קבוע נוסף הוא הריק הזה: למעשה אין ריק של ממש בציורים אלה, שכן מלאכת הציור של חפץ או של רקע למשל היא עדין אותה מלאכת ציור, והמשימה הציורית הנדרש לחלון זהה למשימה הציורית שדורש היטל החלון. על כן, הקבוע כאן הוא אינו ריק אלא תחושת הריק, היות החדר ריק מאדם שזהו מקומו. זוהי ריקנות שזוכרת נוכחות חמקמקה דרך היעדרה. "ריק כמו ציפור" ניסח זך באותו השיר.

רגע שני: הפילוסוף

ציורי ורישומי "הפילוסוף" מתארים את בן זוגה של הציירת, פרופסור לפילוסופיה, והם תולדה של שתיקה משותפת – הפילוסוף השקוע בהרהור, קריאה או כתיבה, והציירת השקועה בציור המודל היציב והקרוב. אם היינו רוצים לציין בחדות את המעבר בין שני הרגעים של התערוכה, כי אז ניתן להעמיד "תפנים" אל מול "תפנים עם פילוסוף", ובכך להדגיש את המלאות, הנוכחות, החמימות והאינטימיות של הרגע השני. אלא שהקבועים עודם כאן: מלבן-החלון נוכח, הכיסא הריק נשמר. ציוריה של בוברמן-אטאס חוזרים אפוא ומאשרים את נוכחות הריק (על אף כניסתו של הפילוסוף לחדר) לא כחוסר, אלא כ"יש" שהציור יכול לאחוז בו. ה"יש" הזה הוא תדר שקט, עדין ובלתי נראה; הוא גוון של אווירה, אטמוספירה תפנימית; הוא אף משהו שנחתם בציור אך נמצא מחוץ לתחומו. השניים, בני זוג, שוהים יחד ולחוד בחדר בשעה של התרכזות ויצירה, אך הפילוסוף לא שם, הוא בפּנים כתביו; הציירת לא שם, היא בפּנים ציורה. אף על פי כן, נאמר "תפנים עם פילוסוף וציירת".

רון ברטוש, אוצר
______________________

First moment: Interiors

Paintings from three different series make up this section of the exhibition: “California Windows”, which began during an artist residency in Berkeley, inspired by the tradition of the Bay Area Figurative School; “Icelandic Windows”, created following a trip to Iceland, made in the spirit of Vermeer’s painterly illumination; and colorful drawings from the series “Silence in Three Languages”, depicting the painter’s parents’ house, her empty childhood home.
The interiors share a fixed element: each has a rectangle-window. The painted rectangle resonates the rectangular format of the painting itself, organizing the overall surrounding connections. Furthermore, the window is not depicted only in its place but also through its projection, a representation of the light penetrating into the interior through the window – a fertile platform for populating the “empty” space and expressing the artist’s painterly skills.
Another constant is the emptiness: actually there is no real “emptiness” in these paintings since the work of painting an object or background, for example, is still the same act of painting, and the painterly task demanded by the depiction of a window is identical to the task required by the painting of the projection of the window. Thus what is constant here is not the void but the perception of the void, since the room is empty of the person whose room it is. This is emptiness that remembers an elusive presence through its absence, as in Zach’s phrase “empty as a bird,” in that same poem.

Second moment: The Philosopher

The paintings and drawings of “The Philosopher” depict the painter’s life partner - a professor of philosophy – and result from a shared silence: the philosopher is deep in contemplation, reading, or writing, while the painter is involved in painting the close, stable model. Should we want to pinpoint the transition between the exhibition’s two moments, we need only compare and contrast “Interior” with “Interior with a Philosopher”, thus emphasizing the fullness, presence, warmth, and intimacy of the second moment. However, the constants are still here: the rectangle-window is present, the empty chair remains.
Boverman-Attas’s paintings reaffirm the presence of the emptiness (despite the philosopher having entered the room) not as lacking, but as “being” that the painting can grasp. This beingness is a silent frequency, delicate and invisible; it is a shade of atmosphere, the ambience of an interior. It is also something bounded in the painting but located outside of its boundaries; the couple remains jointly and severally in the room during a time of concentration and creative work. But the philosopher is not there - he is inside his writings; the painter is not there but is inside her painting. Nevertheless, we shall say “Interior with Philosopher and Painter”.

Ron Bartos, Curator